פסק-דין בתיק עת"א 44331-06-11

1.         בפנינו ערעור על החלטת המשיבה 1 (להלן: " הוועדה"), מיום 23.6.11 שהורתה על שחרור מוקדם של המשיב ממאסר לתקופה של 230 ימים בתנאים המפורטים בעמ' 3 להחלטה.

2.         המשיב מרצה מאסר שני לתקופה של 230 יום בגין עבירות של נהיגה בפסילה ונהיגה ללא תעודת ביטוח. גזר הדין כולל הפעלת מאסר על תנאי למשך 200 ימים שהופעל בחופף לתקופת המאסר הנ"ל, אשר היה תלוי ועומד נגדו בזמן ביצוע העבירה נושא ת.פ. 744-11-09 (בימ"ש לתעבורה מחוז מרכז). בעבר כבר זכה המשיב לשחרור מוקדם בעת שריצה מאסר לתקופה של 18 חודשים בגין עבירות תעבורה.

גיליון ההרשעות הקודמות בעבירות תעבורה של המשיב כולל 79 הרשעות, בגינן הוטלו עליו 23 תקופות של פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה.

3.         עניינו של המשיב הובא לראשונה בפני ועדת השחרורים ביום 26.5.11. הוועדה סברה באותה עת כי "אין ספק כי אסיר זה מהווה פצצה מתקתקת בכבישים ושחרורו בנתונים הנ"ל ימשיך לסכן את שלום הציבור ולכך היא לא תיתן את ידה", ודחתה את הבקשה לשחרור מוקדם.   

יחד עם זאת, סברה הוועדה כי אם הייתה בידי המשיב התחייבות של מעביד להעסיקו, לפחות בתקופת התנאי, בעבודה שלא כוללת נהיגה, היה בכך כדי להקהות את הסיבה בגללה לטענת המשיב הוא נהג רכב ללא רישיון עקב מצב כלכלי והעדר מקור פרנסה.

4.         דיון נוסף התקיים בפני הוועדה ביום 23.6.11. בדיון זה הציג המשיב התחייבות של מעסיק להעסיקו בתפקיד של מפיץ עלוני דואר בהפצה רגלית, והוועדה סברה כי מאחר ואין למשיב  הרשעות קודמות בעבירות אחרות למעט עבירות תעבורה, ובהתחשב באישור התעסוקה שהוצג המלמד על תעסוקה שתתבצע רגלית, יש להעדיף את שחרורו בשחרור מוקדם בתנאים שנקבעו על ידי הוועדה מאשר שחרור ללא תנאים בחלוף חודשיים וחצי (עם תום תקופת המאסר המלאה). לאור האמור, הורתה הוועדה על שחרורו בתנאים.

החלטה זו היא נושא העתירה שבפנינו.

5.         בעתירה מפנה המבקשת לסעיף 3 לחוק שחרור אסירים על תנאי ממאסר, תשס"א-2001 הקובע כי

"שחרור על תנאי יבוצע רק כאשר שחרורו של האסיר אינו מסכן את שלום הציבור. בענייננו, קבעה הוועדה בהחלטתה מיום 26.5.11 כי המשיב מהווה "פצצה מתקתקת"  בכבישים ושחרורו בנתונים הנ"ל ימשיך לסכן את שלום הציבור ולכך היא לא תיתן ידה".

6.         העותר סבור כי החלטת הועדה לוקה בחוסר סבירות קיצוני וחורגת באופן קיצוני ממתחם הסבירות שכן הוועדה התייחסה בקלות ראש לעבירות התעבורה אותן שב ומבצע המשיב ולא נתנה משקל מספיק לרצידיביזם בתחום עבירות התעבורה אותן הוא עובר, ובמיוחד אלה של נהיגה ללא רישיון נהיגה ונהיגה בזמן פסילה.

העותר סבור כי מסוכנות תעבורתית זו היא מסוכנות לכל דבר ועניין והוא מפנה לרע"ב 541/08 סלאח עבדאללה נ' וועדת השחרורים.

עוד מציין העותר, כי המשיב שוחרר ללא תוכנית שיקום, על אף שהיה בה אולי כדי לתת מענה מסוים למסוכנותו.

בדו"ח הסוציאלי מיום 17.05.11 שהוגש בעניינו של המשיב לוועדה, הומלץ כי המשיב יפנה לאחר שחרורו באופן וולונטארי לקבוצה טיפולית של "אור ירוק" ואולם תנאי זה לא נכלל במסגרת תנאי השחרור של הוועדה למרות שהיה בסמכותה לעשות כן.

7.         ב"כ המשיב סבור כי לא נפל כל פגם בהחלטת הוועדה שכן המשיב הציג בפניה אישור ממעסיק שמוכן להעסיקו בעיסוק שאינו כרוך בנהיגה, הצהיר כי אין סיכוי שלאחר שחרורו ייגע ברכב ואם היה סיכוי קלוש לכך היה אומר זאת לוועדה, כפי שאמר בהזדמנויות קודמות. לטענתו, זו הפעם הראשונה שהמשיב השמיע התחייבות כזו בפני הוועדה.

גיליון ההרשעות הקודמות בעבירות תעבורה של המשיב אמנם מכביד אך מזה שנתיים וחצי המשיב אינו נוהג כלל ולא נרשמו לחובתו הרשעות בעבירות תעבורה נוספות. ההרשעה האחרונה היא משנת 2009, דבר המלמד כי המשיב למד את לקחו והפנים את הפסול שבנהיגה ללא רישיון ובזמן פסילה.

לטענת ב"כ המשיב, למרות גיליון ההרשעות המכביד, אין הן כוללות הרשעות בעבירות שעניינן פגיעות בגוף או ברכוש וגם עובדה זו צריכה להיזקף לזכותו של המשיב, שאיננו מסכן בנהיגתו את הציבור.

8.         לאחר ששמענו את טענות הצדדים ועיינו בהחלטת הוועדה נושא העתירה ובכתב העתירה על נספחיו, דעתנו היא כי יש לקבל את העתירה שכן החלטת הוועדה חורגת ממתחם הסבירות ולא נותנת משקל ראוי להרשעותיו הקודמות של המשיב בעבירות תעבורה, המלמדות על מסוכנותו, שהתנאים שנקבעו על ידי הוועדה אין בהם כדי להפיג אותה.

9.         מדובר במשיב שלחובתו 79 הרשעות קודמות בתחום התעבורה, רבות מהן בגין נהיגה ללא רישיון נהיגה, אך גם עבירות בטיחותיות של נהיגה במהירות מופרזת ואי ציות לתמרורים, והוא נפסל 23 פעם מלקבל רישיון נהיגה. לא בכדי, כינתה אותו הוועדה כ"פצצה מתקתקת" וכמי ששחרורו בנתונים הנ"ל ימשיך לסכן את שלום הציבור.

ריבוי העבירות שעבר המשיב, כאשר הוא נפסל בעבר מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה,  מצביע כי אין ליתן בו אמון שלא יחזור לסורו אם ישוחרר על תנאי.